הנקה ממרחקים- סיפור אישי לקראת כנס הנקה

לכבוד כנס הנקה שמתארגן בערד החלטתי לכתוב ולשתף בסיפור האישי שלי, ואני מתעקשת לציין שבשבילי ההנקה הייתה לרוב טבעית וכיפית. אני יודעת שהיא לא כזאת לכולן, בעבר אישה לא מניקה הייתה גורמת לי אי נוחות, לקח לי זמן והבנתי שזה שלי ושאני צריכה לעשות עבודה עם עצמי כדי להכיל את כל סוגי האמהות וההורות. אני שמחה להגיד שהצלחתי במשימה, הרבה מזה הגיע בזכות העיסוק שלי כמדריכה בעמותה לעיסוי תינוקות, אני שמחה על התהליך שלימודים ועבודה זאת אפשרה לי לעשות עם עצמי כי ההכלה אפשרה לי גם לסלוח לעצמי ולקבל את האמהות שלי על כל היתרונות והחסרונות שלה.

ובכל זאת אני כן גאה בעצמי שהנקתי ושההנקה הייתה חלק מהטיפול בילדים שלי. בסך הכל הנקתי במשך 6.5 שנים את ארבעת ילדי. לא בכזאת קלות, את הבכורה שלי שנולדה לפני 17 שנים הנקתי במשך שנה וחודש, למרות שהיא לא ינקה בשלושת הימים הראשונים לחיים שלה. לא בגלל שלא ניסיתי חלילה, היו נסיונות ואפילו הייתה יניקה, אבל לא הרגשתי שהיא ממש יונקת. המשכתי לנסות בשיא הקוליות והטבעיות. זה קרה בזכות הנשים הטובות שפגשתי בדרך, אם זאת אחות התינוקיה שאמרה לי שזה בסדר ושהם לא צריכים לינוק הרבה בימים הראשונים, משפט שעזר לי לשמור על תחושה של רוגע וחיזק אצלי את התחושה שהכל בסדר. או אחות במחלקת יולדות שראתה אותי מניקה והציעה לי להשתמש בפטמות סיליקון שבאמת עזרו לי בראשית ההנקה. וכמובן אמא שלי שבמקום להלחיץ ולשאול ולדאוג סמכה עלי ותמכה בי בהנקה, בחיי שבחיים לא שמעתי מאמא שלי או מחמותי משפטים כמו "אולי אין לך חלב" או "אולי תתני לה בקבוק", ואני מעריכה את זה מאד.

אבל האישה שהכי השפיעה על הגישה שלי להנקה הייתה דווקא אמא של חברת ילדות שלי שבמקרה גם הייתה שכנה וסוג של בית שני שלי ויועצת הנקה (כן כן כבר לפני 40 שנים היו יועצות הנקה ואחת מהן אפילו הייתה בערד!). הייתה לי הזדמנות לראות אותה מניקה. יותר מהדברים שהיא אמרה על לידה והנקה זכורה לי התחושה שהנקה זה דבר טבעי לתינוק, פשוט ורגיל, לא משהו מיוחד או יוצא דופן. וזה מה שנשאר אצלי, הפשטות הזאת, ההבנה שכשיהיו לי ילדים (משהו שחלמתי עליו מגיל 5 בערך), בטח גם אני אשב ככה על הכורסה עם התינוקת בידיים שלי והיא תקבל אוכל שיוצא מהגוף שלי. היום זה מפליא אותי, אבל אז, כשהייתי קטנה וביום שילדתי את ביתי הבכורה זה היה פשוט מובן מאליו שזה מה שאני אמורה לעשות ואני באמת שמחה שהצלחתי להניק (כי היום אני מבינה שזה לא מובן מאליו), אני באמת שמחה שבמסגרת לימודי ההכנה ללידה למדתי גם תמיכה בהנקה, אני באמת שמחה להיות בצד שתומך וסומך על אמהות בתקופה כה עדינה ושברירית.

ועם זאת אני מרגישה היום, יותר מתמיד שחוויות ילדות יכולות להיות מאד משמעותיות גם בתחום ההנקה וההורות, אני יודעת שאצלי החשיפה הזאת עזרה לצלוח את הימים הראשונים במחלקת יולדות עם הבכורה. ואני באמת מאמינה שהחשיפה להנקה בגיל צעיר עם תיווך מפרגן יתרום לעולם טוב יותר ומכיל יותר גם בתחום ההנקה אבל לא רק.

זאת הסיבה שהיום יותר מתמיד משמח אותי לראות אמהות שיוצאות עם התינוקות שלהן, יושבות על ספסל בגינה, בג'ימבורי, בחנות מניקות או פשוט מטפלות בתינוק שלהן. הן (אתן!) עוזרות להפוך את העולם הזה ליותר פתוח להנקה וליותר ידידותי לאמהות, תינוקות ומשפחות.